תביעות רבות בתחום הרשלנות הרפואית 'נסגרות' בפשרה. אחת הבעיות העומדות בפני התובעים, היא היכולת לכמת את שוויה 'האמיתי' של התביעה.
במסגרת זאת יש חשיבות רבה להערכה הרפואית של העובדות וליכולת 'להפעיל לחץ' על המוסד הנתבע, הן כדי למקסם את גובה הפיצוי והן כדי שלא לגרור את התביעה במשך שנים ארוכות.
תובענה שהוגשה על ידי משרד ד"ר דוד שרים ושות', כנגד רופא כירורג, שבמסגרתה שולמו, במסגרת פשרה, כמיליון ש"ח פיצויים להוריו של פג שנפטר לאחר שנותח על ידי כירורג כללי שאיננו מומחה בניתוחי חזה, ואשר איננו מומחה בכירורגיה של ילדים.
בכתב התביעה שהוגש על ידי עו"ד ד"ר דוד שרים, נטען, כי במקום לקשור כלי דם עוברי אצל הפג, כפי שצריך היה להתבצע, נקשר בטעות עורק הריאה הימני שלו, דבר שגרם לתמט של הריאה הימנית ולמותו של הפג.
מעבר לכך שמדובר במקרה חמור, שהוביל למותו של הפג, חמורה שבעתיים העובדה כי המקרה אירע לאחר שוועדת בדיקה שהוקמה ע"י משרד הבריאות בבית חולים אחר ובמקרה אחר-דומה, קבעה, כי קיים צורך דחוף לקבוע כללים ברורים באשר למה שמותר ובעיקר למה שאסור למנתח שאיננו מומחה בניתוחי ילדים לבצע. למרות זאת, לא שעה הכירורג להמלצות הוועדה וביצע את הניתוח בעצמו, ללא כל מומחיות, ואת המחיר שילמו, כמובן, המשפחה והפג-שנפטר.