תביעות רשלנות רפואית הן הליך מורכב ביותר מאחר שהוא משלב בנוסף למידע המשפטי גם מידע רפואי, ולכן מצריך הבנה ומומחיות בשני התחומים. פעמים רבות נדמה לאנשים כי מדובר ב"כסף קל", אך צריך לזכור שלפי הדיווחים בישראל נדחות כ- 80% מהתביעות שמוגשות בגין רשלנות רפואית, ולכן חשוב לדעת לנהל את ההליכים הללו במומחיות.

מלבד ההליך הסטנדרטי והמורכב של תביעות רשלנות רפואית בבית המשפט האזרחי, ישנם מספר כלים שיעזרו למי שנפגע בניהול תביעת הרשלנות הרפואית שלו.

חשוב לדעת שכאשר במדינת ישראל מתרחש אירוע של רשלנות רפואית, אין חובה חוקית על מי שמעורב באירוע או על המנהלים שלו או על משרד הבריאות לחקור את האירוע ולברר אותו, גם כאשר התוצאות מאוד חמורות כמו במקרה של מוות או נזק גופני קשה. אולם, בסעיף 21 לחוק זכויות החולה נקבע מכשיר משפטי שנקרה "ועדת בדיקה", שאותה מקימים לאור עניין כלשהו שאירע ולפניה מביאים את סיפור המקרה, ואותה ועדה אמורה לבדוק את ההתרחשויות העובדתיות ואת המשמעויות הרפואיות ולקבוע מה אירע שם באמת והאם ההתנהלות של הצוות הרפואי הייתה בהתאם להתנהלות רפואית מקובלת או האם היא חרגה ממנה. חשוב לציין כי את המסקנות של הוועדה חייבים למסור למטופל שעניינו נוגע לאותה ועדה.

כאשר מוקמת ועדת בדיקה והמסקנות שלה הן שהייתה רשלנות בטיפול במטופל, והמסקנות האלו מגיעות לידי המטופל, זה עוזר מאוד להוכיח את תביעת הרשלנות הרפואית בבית המשפט. הבעיה, שהחוק לא מחייב את מנהל המוסד הרפואי שבו אירע המקרה או את מנכ"ל משרד הבריאות להקים ועדה כזה, והדבר נתון לשיקול דעתם הבלעדי של גורמים אלו. ולכן, התפקיד של עורך הדין שמייצג את הניזוקים בתביעות רשלנות רפואית זה לדעת להפעיל את המנגנון הזה שנקרא "ועדת בדיקה", לפנות לגורם המתאים, שהוא בדרך כלל מנהל בית החולים או מנכ"ל משרד הבריאות, ו"לייצר" את הוועדה הזו כדי להגיע לחקר האמת.

בנוסף לוועדת הבדיקה, קיים חוק ישן משנת 1958 הנקרא חוק חקירת סיבות מוות, שהוא רלוונטי במקרים של רשלנות רפואית שגרמה למוות, ובאמצעותו ניתן לפנות לבית המשפט שבתחום שיפוטו אירע המוות ולבקש ממנו מינוי של שופט חוקר לבדיקת נסיבות המוות. שופט חוקר הוא שופט שיש לו סמכויות מאוד נרחבות ויש לו כלים לעשות פעולות חקירה, בדיקה, להביא עדים ולהביא מומחים על מנת לעזור לנו לקדם את החקירה.

לפני מספר שנים ניהלנו תביעה של אנשים שחוסנו נגד שפעת באותה מרפאה ובאותו יום, ובסמיכות לחיסון נפטרו. לגבי אחד מהם נטען שהוא נפטר מאירוע לבבי ומהתקף לב. פנינו לבית המשפט וביקשנו שימנו שופט חוקר. השופטת מינתה והשופט החוקר נתבקש על ידינו, בצעד נדיר, להוציא את הגופה מהקבר ולערוך נתיחה שלאחר המוות כדי להוכיח שלא היה התקף לב. ואכן, הגופה הוצאה מהקבר ונשלחה לאבו כביר ובנתיחה שבוצעה שם הוכח שלא היה מדובר בהתקף לב כסיבת המוות, דבר שכמובן שינה את פני הדברים.