פסק דין של בית המשפט בתביעת רשלנות רפואית נשען על העובדות והפרשנויות שהובאו בפניו. העובדות מגיעות מתוך הרשומות הרפואיות ומתצהירי עדים שאינם מומחים והפרשנויות מגיעות מתוך חוות הדעת של המומחים שהוגשו לבית המשפט על ידי הצדדים.

חוות הדעת של המומחים הרפואיים שהוגשו לתיק בית המשפט וחקירת המומחים על חוות הדעת שכתבו, הן המפתח בתביעות של רשלנות רפואית, גם במקרים שעל פניו נראים פשוטים ובוודאי במקרים שהם מורכבים יותר.

על פי החוק במדינת ישראל, חייב כל אדם שרוצה להגיש תביעה ברשלנות רפואית נגד רופא, מטפל במערכת הבריאות או מוסד רפואי, לצרף לכתב התביעה שלו חוות דעת של מומחה רפואי שמוכיחה את אותו עניין רפואי עליו הוא תובע. מטרת חוות הדעת שמוגשת לבית המשפט, היא להסביר לשופט, שאינו בעל ידע רפואי מוקדם, מה בעצם קרה באותו מקרה ספציפי עליו מוגשת התביעה ברשלנות רפואית.

בתביעות רשלנות רפואית יש שני סוגים של עדים: הסוג הראשון הינם העדים המומחים, שהרבה אחרי שאירע המקרה מקבלים לידיהם את החומר הרפואי של התובע, מראיינים אותו ואת האנשים האחרים המעורבים במקרה, וכותבים חוות דעת אשר מפרשת לשופט, בדיעבד, את מה שקרה שם לשיטתו של אותו מומחה. עדים מומחים יש גם מצד התביעה וגם מצד ההגנה, וכל אחד מהם אומר, בדרך כלל, את ההיפך; הסוג השני של העדים הינן עדים שהיו מעורבים בעצמם במקרה, כגון התובע ובני משפחתו, או הרופא המתמחה שבאמצע הלילה טיפל בחולה/בתובע ועשה מה שעשה וכתוצאה מכך נגרם לחולה הנזק שבגינו הוא מגיש את התביעה. המתמחה הזה, שהיה מעורב במקרה, הוא עד עובדתי ולא עד מומחה. הבאתו של עד כזה לחקירה בבית המשפט יש לה מספר יתרונות, ביניהם העובדה שמדובר באנשים שאין להם הרבה ניסיון בבית המשפט (בניגוד לעדים מומחים), ולכן בדרך כלל, במהלך חקירה נגדית, הם יגידו את האמת לשופט, והשופט יבין מהר מאוד מהן הטעויות שנעשו במהלך הטיפול, על אף מה שנכתב בחוות הדעת של ההגנה, שתמיד טוענת להיעדר רשלנות מצד הנתבעים.

על מנת לחקור את המומחה הרפואי של הצד השני, יש ללמוד היטב את חוות הדעת שהוגשו בתיק, להכיר אותן לעומק, וכן לקרוא ספרות רפואית ענפה בנושא, וזאת על מנת שניתן יהיה להראות לשופט שמה שאמר המומחה של ההגנה אינו נכון ושספרי הלימוד ברפואה אומרים בדיוק את ההיפך, ובדרך כלל עם ספר הרפואה קשה מאוד להתווכח.

דוגמה ליתרון שיש לעורך דין שהוא גם רופא ניתן לראות במקרה שבו במהלך חקירה של מומחה כירורג שניסה להסביר לבית המשפט שלנתח את הלבלב זו פרוצדורה מאוד פשוטה כי הוא מאוד קרוב לפני העור, הוציא עו"ד ד"ר דוד שרים את ספר "האנטומיה של גריי", שהוא ספר מאוד חשוב ברפואה, והראה לשופט שהלבלב מאוד עמוק ושעל מנת להגיע אליו צריך לנתח כ- 3 שעות. השופט הבין מיד שניתוח בלבלב אינו דומה לניתוח אפנדיציט, והבין שהמומחה ניסה להקל בסוג הניתוח וברשלנות שנעשתה במהלכו.