באופן כללי העבודה של רופא המשפחה צריכה להתנהל תמיד באותה צורה ויש מאחורי רעיון זה היגיון פנימי. כאשר אדם מגיע אל רופא עם תלונות, בסיכומו של התהליך הרופא צריך לקבל החלטה מה יש ומה אין לאותו אדם, והעבודה שלו אמורה לשקף עשייה של איסוף מידע, כדי  שהחלטתו בסוף התהליך תהיה הגיונית ומבוססת על מידע.

לכן, בשלב הראשון, הרופא חייב לשמוע מהחולה את הסיפור ובהתבסס על הסיפור הוא חייב לשאול את החולה שאלות מכוונות שיעוררו מידע שהחולה "שכח" לספר מאחר שהוא חשב שלא מדובר במידע רלוונטי; בשלב השני, הרופא חייב לבדוק את החולה בדיקה גופנית מקיפה; בשלב השלישי, בהתבסס על שני השלבים הראשונים, הרופא חייב לשלוח את החולה לבדיקות מעבדה מתאימות; ולבסוף, הרופא צריך לשלוח את החולה גם לבדיקות הדמיה מתאימות. כשיש בידיו של הרופא את כל הנתונים, הוא צריך להחליט מה לדעתו הבעיה/המחלה של החולה ולטפל בה. אם חסרים לרופא עוד נתונים, הוא צריך לשלוח את החולה לבדיקות נוספות, עד שיהיה בידיו את כל המידע על מנת לשלול מחלות מסוכנות ועל מנת לדעת כיצד לטפל באותו חולה.

כאשר אדם מגיע לרופא המשפחה עם תלונות על כאבי ראש, חולשה כללית, חוסר תיאבון, ירידה מהירה במשקל, הזעות לילה ועוד, והרופא לא מתעניין בסיפור שלו ולא שואל אותו האם יש לו גנטיקה של ממאירות במשפחה ולא עושה לו בדיקה גופנית מכף רגל ועד ראש, ולא מחפש סימנים לממאירות, ולא שולח אותו לבדיקות מעבדה או לבדיקות הדמיה מתאימות, אנחנו מדברים על תהליך שהוא רשלני.

מתי מדובר ברשלנות רפואית? – אם התהליך לא התבצע כמו שצריך, והרופא לא אסף מידע, בין אם על ידי שמיעת הסיפור של החולה ו/או באמצעות הבדיקה הגופנית ו/או על ידי בדיקות מעבדה והדמיה, והחליט בלי מידע מספיק ומבוסס כי לחולה אין כלום ושלח אותו הביתה עם אקמול, והחולה לא חזר והתלונן שוב, כי סמך על הרופא שאמר לו שאין לו כלום ובעצם "הרדים" אותו, ואז הגילוי של הסרטן מתאחר והסרטן למשל הכפיל את עצמו או שלח גרורות, אז בוודאי שמדובר ברשלנות רפואית, כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה ממחדליו של הרופא.

במידה שיש חשד לאיחור באבחון של סרטן והחולה מעוניין להגיש תביעה משפטית, עליו לפנות לעורך דין שישמע את הסיפור שלו, יאסוף את התיק הרפואי שלו ויחפש בו מהם הרמזים שהיו אמורים להדליק את הנורות האדומות אצל אותו רופא שבו חושדים שהתרשל, בהמשך עליו לקבל חוות דעת של מומחה רפואי ואז להגיש את התביעה.